בן פנינה ויהושע. גלעד נולד בבת ים בכ"ה בתמוז תשכ"ה (9.7.1961). אמו מתארת את יום הולדתו כיום שטוף שמש, אור ושמחה, ואת התינוק הנולד כיפהפה, מלא חיים וזוהר. "גלעד גדל ככל ילד טוב ולגדלו הייתה הנאה מרובה. לאורך כל השנים היה גלעד בן טוב למשפחה, תמיד עזר לחבריו ולכל אדם באשר הוא".

במשך שנות נעוריו למד בתיכון "סוקולב לאור" במגמה לכימיה וסיים כלבורנט. גלעד היה פעיל בתנועת נוער, התנדב למשמר האזרחי ומדי פעם אף עזר למשטרה.

כבן למשפחה של ניצולי שואה הבין גלעד את חשיבותה של מדינת ישראל לעם היהודי ודגל בתרומה למדינה ככל הניתן. אמו מספרת שגלעד הפך מנער לגבר גבוה, יפה תואר וחייכן שתמיד זרח.

גלעד התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. אמו מעידה כי אהב את החיל והתגאה בו. "גלעד היה אהוד מאוד על מפקדיו ועל חבריו לפלוגה בזכות מסירותו ודבקותו במטרה". לאחר פרוץ מלחמת שלום הגליל סופח גלעד כקשר של נגמ"ש הפיקוד בגזרה המזרחית בלבנון. המלחמה הייתה קשה, חלק מחבריו הקרובים נפגעו אך גלעד חזר ללא פגע.

לאחר שחרורו מצה"ל החל גלעד לעבוד ב"עלית" כמבקר איכות, תפקיד שבו הצליח מאוד בזכות דייקנותו.

באותה תקופה פרסמה משטרת ישראל מודעות לגיוס כוח אדם לחיזוק שורותיה. ב-1985 גלעד עזב את המפעל והצטרף למשטרה בגאווה אין קץ. גלעד החל את דרכו כשוטר סיור ואחר כך עבר למחלקת התנועה. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לעבודה וזכה גם לכבוד והערכה מצד האזרחים שבא איתם במגע בתוקף תפקידו. וזאת, על פי דברי רבים מהם, כיוון שתמיד דיבר "בגובה העיניים" כדרכו, בשקט ומבלי לפגוע בכבודו של איש. במקרים רבים העדיף להסביר ולהזהיר לפני רישום דו"ח, מאחר שטען שאנשים צריכים להכיר בטעותם ולהבין את משמעותה ולא להביא אותם למצב של "אנטי".

גלעד נשא לאישה את אתי. היא סיפרה: "את גלעד הכרתי בחודש ינואר 1987. עלם צעיר, מלא מרץ ושמחת חיים. הכרנו לאחר שהסבתות שלנו, אשר שכבו בבית חולים באותה תקופה, ראו אותנו והחליטו להכיר בינינו.

לאחר תשעה חודשים שיצאנו ביחד החלטנו להתחתן. ב-18.10.1987 התחתנו וזה היה היום הכי מאושר בחיים עבור שנינו.

לאחר שנה ותשעה חודשים נולדה לנו בת – נופר, ילדה חמודה ויפה. לא היה גבול לאושרו של גלעד כאשר נולדה נופר, גלעד העניק לה הרבה חום ואהבה כמו שתמיד ידע. הוא שיחק איתה, התגלגל, רקד ושר. כאשר היה חוזר מהעבודה, אף פעם לא חזר בידיים ריקות. תמיד היה מביא משהו קטן לילדה. נופר אהבה מאוד את אביה.

לאחר כמעט שלוש שנים נולד לנו בן בשם איתי. לא היה גבול לאושרו של גלעד כאשר נודע לו שנולד לו בן זכר. איתי היה צוחק בקול רם רק כשגלעד היה מדבר איתו, הוא פשוט העריץ אותו".

רב-סמל מתקדם גלעד נפל בעת שירותו בד' בתשרי תשנ"ג (30.9.1992). בן שלושים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אם ואח.

במלאת עשר שנים לנפילת גלעד כתבה אתי, אלמנתו: "גלעד בשבילי היה בעל, מאהב, חבר וכל דבר העולה על הדעת. גלעד היה בעל טוב, נאמן, חרוץ ואוהב. כל אישה הייתה רוצה בעל כזה. הוא תמיד ידע להעניק, ולומר את המילה הטובה במקום ובזמן הנכון ...

את גלעד אהבו כולם, מטף ועד זקן. הוא דיבר עם כל אחד בגובה העיניים והתאים עצמו לאדם העומד מולו ...

למרות שעברו כבר עשר שנים מאז נפילתו, המשקעים, הכאב ותחושת האובדן עדיין קיימים והדמעות לא פוסקות לזלוג. הבדידות והגעגועים שהוא השאיר אחריו הם קשים מנשוא".

כתבה פנינה, אמו של גלעד: "כולם אהבו את גלעד: הגננות, המורים, מפקדיו בצה"ל ובמשטרה. כל מי שזכה להכירו שיבח תמיד את נועם הליכותיו, נימוסיו היפים וציין את עדינותו מול אופיו החזק ...

גלעד השאיר אחריו אם בוכייה וגלמודה, אח כואב ומתגעגע, אישה עצובה, כואבת ומתגעגעת ושני ילדים שנשארו יתומים הזקוקים לאביהם – נופר שהייתה בת שלוש וחצי ואיתי – תינוק בן חמישה חודשים שלא הספיק להכיר את אביו.

מכתב זה נכתב כעשר שנים לאחר נפילתו של גלעד. הדמעות עדיין זולגות, הגעגועים חזקים והכאב אינו מרפה".